מתחברים - הפודקאסט של שחר בן-פורת

בשבועות האחרונים אני צולל תוך הנושא של הקשבה - לגורמים שמונעים מאיתנו להקשיב, לאיכויות שאנו מתחברים אליהן כאשר אנו מקשיבים, ולסיבות שבגללן אנו מתקשים להקשיב. יותר ויותר אני מבין כיצד ההקשבה היא הבסיס לכל ריפוי, לכל שינוי ולכל שגשוג בחיים. החל במערכות היחסים עם אנשים בחיינו וכלה ביכולת שלנו לתקשר, אנו צריכים ללמוד להקשיב כדי לחיות טוב יותר. אם תקשיבו לכל 30 הדקות של הפרק, תצאו ממנו (כנראה) קצת אחרת.

המלחמה של ישראל עם החמאס, שהחלה עם הפלישה הנוראית ב-7.10.23, היא הרקע לפרק המיוחד הזה. זה אינו פרק קל לעיכול - אני מציג בו את התפיסה שלי לגבי הסכסוך הישראלי-ערבי, וכולם יכולים לכעוס עליי. מי שבטוח שהישראלים צודקים יכעס עלי, מי שבטוח שהפלסטינאים צודקים יכעס עלי. וזה בסדר, כי אני כועס על כולם. אבל מי שרוצה ללמוד, אולי יקבל דבר או שניים ממה שאני אומר כאן

כולנו מרגישים תקועים, כאשר דברים שאנו רוצים שיקרו לא קורים. יש סיבות שונות למצב הזה, והפרק הזה מוקדש לאחת הסיבות העיקריות: העובדה שעלינו לאבד משהו כדי להצליח להגשים את עצמנו. בין אם מדובר באמונה, תפיסה, הרגשה, רצון/חלום, אנשים ו/או מקום בחיים, יש משהו שרק אם נסכים לאבד אותו, נוכל להגשים את עצמנו. מוכנים להשתנות? אם כן, הקשיבו לפרק הזה.

עוד תכנים מהעולם של שחר בן-פורת נמצאים באתר טוהר (רשמו טוהר בגוגל או www.tohar.co.il)

בפרק הקודם דיברתי על השתקפויות באופן כללי. הפעם אני צולל לעומק הנושא בעזרת הפוליטיקה - מה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו כאשר אנו מסתכלים על הפוליטיקאים כהשתקפות שלנו? מדוע כדאי לעשות זאת? למה כדאי לשים לב בדרך? ואיך זה משפיע על הקארמה שלנו? אני מסביר את כל זה ועוד בפרק.

רוצים עוד ממני? היכנסו ל-www.tohar.co.il. 

הפרק הזה פונה לגברים שבינינו (ונשים מוזמנות להקשיב גם). אני מדבר בו על הבעיה המהותית בתפיסה שלנו את עצמנו כגברים, כיצד היא משפיעה על איכות החיים שלנו ועל מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם הסביבה שלנו, ומדוע חשוב כל כך ליצור שינוי. אני לא רק מדבר מדוע כדאי להשתנות אלא גם מציע כיצד לעשות את השינוי הזה - כיצד לראות מחדש את הטוב במה שאנו רגילים לראות בתור משהו "לא גברי" ש"אנחנו לא יכולים להיות".

רכילות היא אחד האמצעים החשובים ביותר שיש לנו כדי ללמוד על החיים, להכיר בעיות ולהתמודד איתן טוב יותר, וגם ליהנות מהחיים. אז מדוע רכילות היא דבר אסור לפי כל כך הרבה דתות, כתות ותפיסות "רוחניות" כאלה ואחרות? אני מתייחס לכך בפרק הזה - מסביר מדוע כדאי לרכל, איך משלבים רכילות עם מודעות עצמית, ומדוע לא לרכל זה להתנתק, למעשה, מהטבע האמיתי שלנו. 

השליטה והסדר שאנו רגילים לחיות לפיהם אמורים לתת לנו ביטחון ויציבות בחיים. במידה מסוימת זה אולי גם מצליח, אך ככל שהטלטלות בעולם הולכות וגוברות, כך חשוב שנלמד איכות אחרת במקום שליטה: גמישות. מדוע למדנו לשלוט ולחיות לפי סדר מסוים, איך משתחררים מזה, ומדוע זה בעצם חשוב כל כך ליצור את השינוי הזה. בפרק הזה מתמקד בכל זה.

(אני מתנצל מראש על הבעיה עם איכות ההקלטה).

שיתוף בין אנשים - בזוגיות, במגורים, בעסקים - כוללת בתוכה לא מעט בעיות ומריבות, המביאות לא פעם לסיום השיתוף. כל זה קורה משום שלימדו אותנו שכל אחד מהצדדים לוקח 50% אחריות. בפועל, אם כל אחד לוקח 50% אחריות, התוצאה היא ש-20-30% מהדברים נופלים בין הכסאות.

איך יוצרים שיתוף יציב, בריא, מספק ומוצלח בכל התחומים? בפרק הזה אני משתף בתובנות מלימוד ארוך שנים.

יש עניין עם להיות צודק - זו הרגשה ממכרת, שמכניסה אותנו להיי, מחזירה לנו תחושה אבודה של ביטחון, ובו בעת הורסת לנו יותר ויותר את החיים, הן ברובד האישי והן ברובד הקולקטיבי.

הפרק הזה מוקדש לאחת ההתמכרויות הכי נפוצות והכי פחות מדוברות בחיים שלנו. אני מדבר בפרק הזה על הבסיס להתמכרות הזו, ההשפעות שלה, מדוע היא חזקה כל כך בתקופה הזו, כיצד אפשר להשתחרר מההתמכרות הזו - ומדוע זה בכלל כדאי להסכים לאפשרות שאנו לא צודקים.

הפלישה של רוסה לאוקראינה היא רק ביטוי אחד, קשה ככל שיהיה, למלחמה בה כולנו נמצאים בה ביום-יום שלנו. מלחמה הבאה לידי ביטוי בביקורת, באשמה, בכעס, מלחמה הבאה לידי ביטוי בוויכוחים, במריבות ובמאבקים כאלה ואחרים, עם עצמנו ואחרים.

מה גורם לנו לחיות באופן הזה? איך מפסיקים את המלחמה? מה ומי צריך להשתנות כדי שיהיה לנו שלום בחיינו - ומה זה בעצם אומר? על כל זה ועוד בפרק מיוחד של הפודקאסט. 

מדוע שינוי לא קורה בחיים שלנו, למרות שאנו מרגישים שאנו מוכנים? איך אנחנו יכולים להיות בשלים לשינוי? ואיך אנחנו יודעים שאנחנו מוכנים לשינוי שיקרה? בפרק החדש בפודקאסט אני עונה על כל השאלות הללו, עם כוונה לעזור בתהליכים של הגשמה עצמית ויצירת שינוי טוב ורצוי בחיינו. 

בדיון סביב החיסונים, אחת הטענות שאני שומע נגד מי שלא מתחסן היא שמדובר באנשים אגואיסטים שלא אכפת להם מאנשים אחרים. הטענה הזו, שנאמרת עם התנשאות וצדקנות, מתעלמת מהעובדה הפשוטה, שכולנו אגואיסטים, כולל האנשים שמתחסנים.

בפרק הזה אני מסביר מדוע כולנו אגואיסטים, כיצד זה משפיע על ההחלטות השונות שאנו מקבלים במהלך החיים, ומדוע - בניגוד לדעה  הרווחת - הסיכוי שלנו לחיות בעולם טוב מבוסס על כך שעוד ועוד אנשים יעשו רק מה שטוב להם.

מה זה אומר, להיות מטופל או תלמיד רוח? מה האתגר העיקרי שאנו מתמודדים אותו בדרך לשינוי ממשי של החיים שלנו?

מה זה אומר להיות מטפל או מורה רוחני? מה האתגר איתו אנו מתמודדים, שיכול לגרום לנו לפגוע בעצמנו ובאחרים?

מה זה אומר, בעצם, להיות תלמיד? איך זה קשור לכלל מערכות היחסים בחיים שלנו? 

בפרק הזה אני עונה על כל השאלות הללו, מתוך ניסיון רב-שנים כתלמיד וכמטפל גם יחד.